תובנות מהפתעת יום הולדתי אתמול: אחרי חלק מפנק של מסעדה והופעה, מצאתי את עצמי מובלת לשמורת טבע חוף השרון- לצפות בליקוי הירח. "אפשר לראות את זה מהאוטו, כן?",אני מקווה. והם התעקשו שנצא לסיבוב רגלי . וכך, לאחר מחאות קלושות , מצאתי את עמצי צועדת בשמלה האדומה החגיגית , בשמורה החולית. הקוצים הדבלוליים נדבקו לבגדים, החול נדבק לנעליים , חששתי בשבילים הצרים מנחשים ושאר מריעין בישין . אבל אני צועדת. ברגשות מעורבים - מחכה להרפתקאה ועוד יותר מחכה שהיא תסתיים בשלום. בנקודת ציון מסויימת הוסבר לי ש"כאן נמצא אוצר". לא ראיתי כלום. בטח כשהירח החליט להתכסות בשל הליקוי. "לפעמים דברים טובים נסתרים מן העין"- אני מקבלת רמז ראשון . " ממש מתחת לאף". כשאני מכריזה ש"אני לא מוכנה לחפור בחול" , פתאום צץ לו קרדום קטן לחפור בו. לאחר עבודה מאומצת, נמצא האוצר. שלט כסוף יפהפה שעליו כתוב " רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה". בתחנה נוספת נמצא כיסוי חלה מקסים. כוחותינו שבו הביתה בשלום ואפילו הירח האיר שוב לאחר הליקוי הזמני. מחשבות : - לצאת מאזור הנוחות- שם טמונים אוצרות גדולים - משהו שהתאמצת להשיג אותו- יקר ערך הרבה יותר -האוצרות האמיתיים נמצאים הרבה פעמים מתחת לאף - לא כל נשות החיל זורחות באור יום. יש כאלו שצריך לחפש אותן לאור הירח, וזה לא אומר שהן פחות שוות - אין על השבת . שנשכיל כולנו למצוא את האוצרות האמיתיים בנו ובסובבים אותנו.. כמו שאמר רבי נחמן . " חידלו עוד מלהיות עניים. שובו אל האוצרות שלכם והיו משתמשים באוצרות שלכם".
Comments